הכירו את האנשים שיש להם 26 שעות ביממה

הודות לשעון הביולוגי שלנו, רובנו נרדמים ומתעוררים בערך באותה שעה בכל יום. זה עוזר לנו להיות ערניים ולתפקד בצורה טובה במהלך היום. אבל מי שסובל מהתסמונת הנירולוגית העונה לשם "תסמונת מחזור ערות-שינה שונה מ-24 שעות", עלול למצוא את עצמו בהדרגה הולך לישון מאוחר יותר כל לילה ומתעורר מאוחר יותר בכל יום.

התסמונת מתרחשת כשהשעון הפנימי אינו מסונכרן עם מחזורי האור של היום והלילה ומחזורי השינה והערות נמתחים על כ-26 שעות (כשעתיים יותר מהרגיל).

כך, לדוגמה, אם אדם שסובל מהתסמונת הולך לישון בחצות וישן עד 8:00 בבוקר, למחרת הוא לא יהיה מסוגל להירדם לפני 2:00 בלילה וכדי להשלים את שעות השינה שנדרשות לו הוא יאלץ לקום רק ב-10:00 בבוקר. העיכוב ממשיך להחמיר מיום ליום עד שהוא יחזור שוב לנקודת המוצא.

לאור היום יש תפקיד מרכזי בוויסות השעון הביולוגי ולכן מי שסובל מהתופעה הם בעיקר אנשים  עיוורים. יחד עם זאת, גם אנשים רואים יכולים לסבול מהתופעה גם אם מדובר במקרים נדירים.

למרות שאיכות השינה של הסובלים מהתופעה לא נפגעת, היא יוצרת קושי להשתלב בעבודה מסודרת או בלימודים – אנשים שעובדים בשעות קבועות בכל יום, או תלמידים שצריכים ללכת לבית הספר בשעות הבוקר, סובלים תמיד ממחסור בשעות שינה. לא משנה עד כמה הם יהיו עייפים, הם לא יצליחו להירדם באותו זמן בכל לילה, עם זאת הם יצטרכו לקום באותו זמן בבוקר.

פגיעה פיזית ונפשית

התסמונת מתחילה בינקות או בילדות המוקדמת ולעתים גם במהלך גיל ההתבגרות, והיא יכולה לגרום מגוון בעיות בריאותיות כמו סוכרת וסרטן.

אחת הבעיות שגורמת התסמונת היא שלעתים מערכות הגוף לא מסונכרנות אחת עם השנייה. כך למשל במצב שבו מערכת העיכול לא מסונכרנת עם מערכת השינה זה יכול להוביל לאכילה בשעות לא שגרתיות ולהשמנה.

למרות שמדובר בהפרעה נוירולוגית, המצב יכול להוביל גם למגוון בעיות פסיכולוגיות כולל דיכאון והפרעות חרדה.

זה נובע הרבה פעמים מהעובדה שמשפחה, חברים, מעסיקים ואפילו רופאים לא מבינים את המצב – אנשים שסובלים מהתסמונת מאובחנים לא פעם בצורה לא נכונה.

מטופל שמתלונן על חוסר יכולת להירדם עלול להיות מאובחן בטעות כמי שסובל מנדודי שינה ולקבל מהרופא תרופות לשינה.

מטופל שמתלונן על עייפות עלול להיות מאובחן כסובל מדיכאון, ולקבל מרשם לתרופה נוגדת דיכאון. במקרים מסוימים, כאמור, החולה סובל מדיכאון, אבל לרוב זו תופעה משנית כתוצאה של המאבק התמידי בעייפות, או בגלל כישלון בעבודה או בבית הספר.

איך מאבחנים ואיך מטפלים?

כדי לאבחן את התסמונת צריך לפנות למומחה להפרעות שינה שיידע לשאול את השאלות הנכונות וייעזר בדיווח מדויק של המטופל על דפוסי השינה שלו. לעתים הרופא יזמין את המטופל למעבדת שינה כדי לשלול הפרעות אחרות.

הטיפול בתסמונת יכול לכלול מגוון דרכים, כשהמטרה הראשונית היא להכניס את המטופל למחזור של 24 שעות ביממה. זה יכול להיות בעזרת חשיפה לאור בהיר ביום ולחושך מוחלט בלילה והקפדה על היגיינת שינה. הורמון המלטונין שתפקידו לווסת את השעון הביולוגי, יכול גם הוא לסייע לישון בזמנים הרצויים.

עם זאת חשוב לדעת כי הטיפול אינו תמיד יעיל. יש גם רופאים שרושמים תרופות כדי לעזור לאנשים לישון, אבל לעתים קרובות איכות השינה אינה טובה והמטופל נשאר עייף במהלך היום.

כדאי גם לשקול לשנות את אורח החיים. אנשים שסובלים מהתסמונת יכולים לגלות שבעבודה שאינה דורשת לוח זמנים קבוע הם יכולים להיות הרבה יותר פרודוקטיביים. אם זה לא אפשרי, צריך לנסות למצוא דרכים יצירתיות אחרות כדי להשתלב בעבודה ובלימודים.

כדאי לנסות למצוא בעזרת המנהל בעבודה או המורה בבית הספר פתרונות שיאפשרו יותר גמישות, כמו לשלב עבודה מהבית או להשלים לימודים בעזרת שיעורים מקוונים.