הפעוט עושה צרות: איך מתמודדים עם רגרסיה בשינה

רגרסיה בשינה, עוד מושג שלא היה לכם מושג על קיומו לפני שהפכתם להורים.

עד שסוף סוף סיימתם עם הדרמות והגעתם למצב שהקטן או הקטנה ישנים כמו מלאכים לילה שלם, פתאום הם עושים לכם בעיות בזמן ההרדמות ואולי אפילו חזרו להתעורר כמה פעמים במהלך הלילה.

כן, זה מתסכל בטירוף. אז למה זה קורה?

רגרסיה בשינה – מה זה בכלל?

קודם כל נתחיל מצפירת הרגעה – מתסכלת ככל שתהיה, רגרסיה בשינה היא תופעה נורמלית.

המציאות היא שגם אחרי שהפיצקול הפך מתינוק לפעוט, השינה ממשיכה להיות סיפור מאתגר ומועד לשינויים.

מתי זה לא נחשב רגרסיה? כשכל נושא השינה מתהפך בגלל סיבה ברורה כמו מחלה, חופשה ארוכה או מעבר לגן חדש.

אם בעיות השינה של הקטן נוחתות פתאום משום מקום ללא שום גורם נראה לעין, כנראה שזו אכן רגרסיה.

ההגדרה הקלאסית של רגרסיה בשינה היא פעוט שישן טוב ולפתע התחיל להתנגד להירדמות, להשתולל לפני השינה ולהתעורר במהלך הלילה.

החדשות הטובות – משך הזמן של תקופת רגרסיה כזאת נע לרוב בין 2 ל-6 שבועות ואז המצב נרגע.

מתי זה לרוב קורה?

לפני שנתחיל לפרט, חשוב שנזכיר לעצמנו שכל פעוט הוא שונה ומיוחד. יש כאלה שיראו סימני רגרסיה ברורים "בדיוק בזמן" ואחרים קצת לפני או קצת אחרי.

גיל שנה וחצי: הורים יקרים, מדובר פה בסיפור קשוח. למה? הקטנצ'יק שלכם הפך סוף סוף לפעוט שהולך, מדבר (או מברבר) ומדי פעם חוטף איזה התקף זעם מחריש אוזניים ומורט עצבים.

גם הרגרסיה בשינה קשורה לתהליך שבמסגרתו הזאטוט מגלה את העצמאות שלו ומנסה לגבש ולבסס אותה.

הוא גילה, הפלא ופלא, שיש לו דעה ושהוא יכול להביע אותה בהמון דרכים ולהתנגד כשמשהו לא מתאים לו, כמו ללכת לישון. הוא סקרן ומתעניין בכל מה שנעשה סביבו ומפחד לפספס משהו אם ילך לישון.

גם חרדת נטישה משחקת תפקיד בשלב הזה, ויכול להיות שהקטנטן נלחץ כשאתם יוצאים מהחדר שינה כשהוא הולך לישון.

גורם נוסף שעשוי להצטרף למשוואה המעייפת הוא הוצאת שיניים – בסביבות גיל שנה וחצי לרוב צומחים הניבים הגדולים, וזה מאוד-מאוד מציק.

מה שהופך את התקופה הזאת מאתגרת במיוחד הוא עניין החינוך והצבת הגבולות שלא היה בתמונה כשמדובר היה בתינוק.

השילוב בין עייפות כתוצאה מחוסר שינה לבין המותשות מהתקפי הזעם וההתנגדויות, מעייף גם את ההורים.

גיל שנתיים: הרגרסיה של גיל שנתיים קצת פחות מובהקת מאחרות ויכולה לנבוע ממספר גורמים – בגיל הזה שעות הערות במהלך היום הולכות ומתארכות והמעבר הזה לפעמים יוצר שיבושים בשינה.

בנוסף, סביב גיל שנתיים עשויים להתרחש הרבה שינויים משמעותיים בחייו של הפעוט, כמו גמילה מטיטולים, מעבר למיטה "של גדולים", הולדת אח או אחות. לכל אלה יש פוטנציאל להשפיע מאוד גם על דפוסי השינה.

גורמים נוספים שעשויים לשבש את מהלך השינה בגיל הזה הוא הופעה של פחד מחושך, מפלצות או חיות מפחידות וגם חרדת הנטישה יכולה פתאום לעשות איזה קאמבק נחמד.

איך מתגברים על רגרסיה בשינה?

לצערנו, אין "תרופה" מובהקת לרגרסיה בשינה אבל בהחלט יש דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לקטן לצאת מהמצב ולצמצם את המחסור בשינה של כולם.

• להציע עזרה ונחמה בלי ליצור הרגלים רעים
  אקסטרה כירבולים, חיבוקים ונשיקות בתקופת הרגרסיה הם דבר מבורך. מצד שני, חשוב לא ליצור "הרגלים מגונים" חדשים כמו נתינת ממתק כהרגעה ולא להחזיר דברים שכבר הפסקתם כמו הרדמה על הידיים או מוצץ.
• לבקש עזרה ולחלוק בנטל
  מאחר שהרגרסיה יכולה להימשך כמה שבועות טובים, אם תחליטו להתמודד עם העניין כמו שצריך קרוב לוודאי שתהיו מאוד עייפים. זה הזמן לחלק את ההתמודדות בין בני הזוג וגם לקבל עזרה מכל מי שמוכן להגיש לכם אותה, בין עם זה בטיפול בפעוט עצמו, או בביצוע מטלות הבית.
• נסו להקדים את שעת השינה במידת הצורך
  הרגרסיה עשויה לגרום למחסור בשעות שינה, שמוביל לעייפות יתר שלפעמים גורמת בעצמה לקשיי הירדמות. לכן במקרים מסוימים כדאי לנסות להשכיב את הפעוט מוקדם יותר ולפצות במידה מסוימת על הזמן האבוד.
• הצבת גבולות
  זה בדיוק הזמן להבהיר לקטן איפה עובר הגבול, בייחוד לפני שנת הצהרים או הלילה. הצבת גבולות ברורים תעזור לכם להתמודד עם התקפי הזעם שקשורים בשינה והתנגדויות להירדמות. עשו מאמץ להיות עקביים ותזכירו לעצמכם שכמו כל דבר בהורות, גם השלב הזה לא יימשך לנצח.