זיכרונות שבורים: מה קורה לזיכרון שלנו בלילה?

מחקרים מגלים: במהלך השינה אנחנו "גוזמים" את הזיכרונות שלנו ומוחקים זיכרונות מיותרים – כדי להישאר חדים וממוקדים יותר

לשינת לילה טוב יש יתרונות רבים. היא מרגיעה אותנו, עושה פלאים לעור גופנו, מתקנת ומשקמת את תאי הגוף, משפיעה לטובה על הקטנת היקף המותניים שלנו ואפילו נלחמת בחיידקים. אבל האם ידעתם שהשינה תורמת לגיבוש הזיכרון שלנו ולחידודו תוך סינון זיכרונות מיותרים? זה בדיוק מה שעולה משורת מחקרים חדשים שעוסקים בקשר המופלא שבין השינה לזיכרון.

ראשית, הסבר קצר: הזיכרון נבנה באמצעות קשרים שנוצרים בין תאי עצב במוחנו. בכל התנסות חדשה שלנו בחיים המח בונה או מחליש קשרים בשם סינפסות, מעין רשתות שמחברות בין תאי העצב. רשתות העצבים שנוצרות כך מקודדות את ההתנהגויות והזיכרונות שאנו מפתחים, והמחקרים החדשים מצביעים על כך שהשינה מפחיתה בעצם את מספר הרשתות שנבנו במהלך שעות הערות שלנו, הליך שניתן לדמות לחיתוך ענפים מיותרים מהעץ.

כך, במחקר שנערך באוניברסיטת ויסקונסין, נמדדו גודלן וצורתן של כ-7,000 סינפסות במוחות של עכברים בזמן שינה לעומת זמן ערות. מהמחקר עלה כי בקרב העכברים שישנו, פליטת האור ירדה כשהסינפסות התכווצו ואף חלה ירידה של כ-20% בכמות הקולטנים של מוליך עצבי שמעורב בתהליכי למידה וזיכרון. המשמעות הייתה ברורה: בעת השינה המוח מסנן את הזיכרונות ובעצם מבצע מעין "אתחול מחדש", כך שזיכרונות לא רצויים או חסרי חשיבות נמחקים. הדבר מביא בהמשך ליכולות של סדר ודיוק בזיכרונות החשובים שלא סוננו.

מחקר אחר שעסק בנושא, אך מזווית אחרת, התבצע באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. גם כאן התמקדו החוקרים באותן סינפסות עצביות במוחותיהם של עכברים חיים, ועל מנת לאשש את השערתם כי מספר הסינפסות מצטמצם בעת השינה, צבעו את החלבונים בסינפסות בחומר שמגיב לאור באורך גל ספציפי. ממצאי המחקר תמכו בהשערת החוקרים והתברר כי פליטת האור מהחלבונים ירדה כשהסינפסות התכווצו בשינה, ואף חלה ירידה של כ-20% בכמות הקולטנים של המוליך העצבי גלוטמט, שמעורב בתהליכי למידה וזיכרון.

המשמעות גם כאן הייתה זהה: בעת השינה המוח מסנן את הזיכרונות, ובעצם מבצע מעין אתחול מחדש – כך שזיכרונות לא רצויים או חסרי חשיבות נמחקים. הדבר מביא ליכולות של סדר ודיוק הזיכרונות במוח האנושי.

מה גרם לצמצום במספר הקולטנים במוליך העצבי? במחקר התברר כי קיים חלבון מסוים שמעורר את סילוק הקולטנים הללו מהסינפסות בעת השינה, כאשר בשעות הערות נחסמת פעילות החלבון – דבר שמונע את העיצוב מחדש, או ה"גיזום" אם תרצו, של הסינפסות במוחם של העכברים.

לחוקרים התברר עוד כי עיצוב הזיכרון מחדש הוא הליך משמעותי ודרמטי במיוחד, וניסוי נוסף שעסק בלמידת פחד אף הוכיח זאת: בתחילת פרק השינה של העכברים חשפו אותם החוקרים להלם חשמלי וחילקו את העכברים לשתי קבוצות ביקורת – האחת שהלכה לישון מיד לאחר קבלת ההלם, והשנייה שניתן לה חומר החוסם את החלבון ומונע ממנו לפעול במהלך השינה.

למחרת, הניחו החוקרים את העכברים משתי הקבוצות בקופסה בה נחשפו אמש להלם חשמלי. שתי קבוצות העכברים נצפו מפוחדות לגמרי, כיוון שהן ציפו לשוק החשמלי הכואב בשנית. אך כשהפרידו בין הקבוצות נוכחו החוקרים לגלות כי העכברים הלא מטופלים בחנו את הקופסה החדשה ללא חשש, ואילו אלו שטופלו בחסם קפאו מפחד. החוקרים הסיקו מכך שהעכברים שטופלו בחסם התבלבלו בגלל הדמיון בין שתי הקופסאות, ולא זכרו טוב מספיק את מראה הקופסה שבה קיבלו את השוק החשמלי, משום שהחלבון לא עיצב מחדש את הסינפסות.

למעשה, ניתן לדמות את פעולת הגיזום הזו המתרחשת במוח בעת השינה לפעולה אותה אנו מבצעים כמעט באופן שוטף במכשירי הסמארטפון או במחשבים האישיים שלנו, כאשר אנו נדרשים על ידי מערכות ההפעלה למחוק קבצים מיותרים. היה ואנו לא עושים זאת, פעילותה של מערכת ההפעלה נפגעת, ולהפך – לאחר ביצוע הפעולה, המערכת מתפקדת בצורה טובה וחלקה יותר.

לסיכום, המחקרים החדשים מאששים את השערותיהם הוותיקות של החוקרים ומצביעים על קשר  ברור בין שינה לזיכרון. יותר מהכול, הם מצביעים על חשיבותה של שינת לילה איכותית, במיוחד בתקופה מרובת מידע, חוויות והסחות.